סיפור ילדים ידוע מספר על כובען, שטייל ביער ושק של כובעים על שכמו. התעייף והלך לנוח, אות השק הניח לצדו. קופים סקרנים מצאו את השק. חטפו אותו יחד עם הכובעים. כשנעור האיש, גילה לחרדתו כי כל עתידו ופרנסתו מצא דרכו את ראשי הקופים. עמד מתחנן מול הקופים, ובתנועות יד ביקש שיחזירו לו את הכובעים. אך אלה לעגו לו וחיקו את תנועותיו. ביאושו כי מר, משך גם את כובעו שלו, והשליך לעברם. ואז לפתע – השליכו גם הקופים את הכובעים לעברו. הכובען הבין, כי לא פרש נכון את התנהגותם. סיפור פשוא לכאורה, אך בעל מוסר השכל, והוא מדגים להפליא את עיקרון ההשלכה.
כמו מוכר הכובעים, שמצא עצמו לכוד, כך גם אנו חשים לא פעם שהחיים חזקים מאיתנו, שהנסיבות שולטות בנו: אילו הייתי יותר צעיר, אילו היה לי כסף, אם רק לא היו לנו ילדים משותפים, אם רק היה לי תואר – אם ואם ואם…
המציאות אכן חזקה, ולעתים מביא האותנו למצבים בלתי צפויים לחלוטין. ובכל זאת, לעתים קרובות אנחנו הבמאים של חיינו, ומה שנראה כמציאות אובייקטיבית, הוא תולדה של תפיסת מציאות שגויה. או, במילים אחרות: השלכה של מציאות פנימית על מציאות אובייקטיבית. כלומר, אנו מסתכלים על המציאות החיצונית דרך משקפי המציאות הפנימית.
מה זו מציאות פנימית? לכל אחד מאיתנו מחושבות, עמדות ותחושות ביחס לעולם. הן מתפתחות משחר ינקותנו, כתולדה של היחסים שלנו עם הדמויות המשמעותיות בחיינו – ההורים. זו המציאות הפנימית שלנו.
עיקרון ההשלכה מניח, כי מציאות פנימית זו – הערכים, המחשבות, ניסיון החיים המצטבר והאופן בו אנו תופשים את העולם מסייעים לנו להתמצא ולהסביר את המציאות החיצונית. ככל שהמציאות החיצונית עמומה יותר וחד משמעית פחות, גוברת הנטייה שלנו להישען על העולם הפנימי בניסיון להבין אותה. אנו משלימים, כביכול, את המידע החסר בעולם החיצוני, מתוך הבנותינו הפנימיות. כך יוצא אפוא, שהמציאות הפנימית, מושלכת על החיצונית. בעצם, בכל מפגש שלנו עם המציאות, פועל מנגנון ההשלכה במידה זו או אחרת, כיוון שעלנו להתמצא במציאות ולנווט את דרכנו בתוכה. אלא שישנם מצבים, בהם מנגנון זה פועל בעוצמה יתירה, אשר עלולה להיות לנו לרועץ. זה קורה בעיקר בסיטואציות רגשיות.
סיטואציות רגשיות הן מטבען עמומות ונזילות, ולכן שם פועל עיקרון ההשלכה בעוצמה רבה. מה רע בכך? בדרך כלל קיים פער בין המציאות הפנימית והמציאות ‘האובייקטיבית’. כפי שאמרנו, המציאות הפנימית בנויה ממחשבות, עמדות ותחושות ביחס לעולם, שהתגבשו במהלך התפתחותנו. כך שאם, למשל, גדלנו בבית חם ואוהב, תפיסת העולם הפנימיץ שלנו היא, שהעולם הוא מקום טוב, שנעים לחיות בו, ושיש בו אנשים טובים. אם, לעומת זאת, גדלנו בבית מנוכר, תפיסתנו עשויה להיות, שהעולם הינו מקום קר, לא נעים, שלאיש לא אכפת בו מאף אחד. המציאות החיצונית, ‘האובייקטיבית’, היא מורכבת יותר משתי תפיסות פשטניות אלה, כך שכאשר אנו משליכים את תפיסתנו הפנימית על החיצונית, אנו במקרים רבים מעוותים אותה. למשל, דוגמת הכובען, שפירש את התנהגות הקופים בעיניו הפנימיות כעלבון ולעג, ולא כשעשוע של חיקוי.
לכאורה, איך יתכן הדבר? הרי במציאות יש עובדות! אבל מה עושים עם העובדות הללו? ניקח לדוגמה את המציאות המדינית של ישראל, לכאורה, עובדות מוצקות. אך למעשה אותן עובדות מתפרשות באופנים שונים וקוטביים, המובילים למסקנות הפוכות,ף על ידי ימין ושמאל. כלומר, מתברר שהעובדות גמישות, כך שאפשר לפרש אותן לכאן או לכאן. הפרשנות היא תוצר ההשלכה של הנחות יסוד עמוקות, פרי תפיסת עולם פנימת של כל אחד מהצדדים.
הבעייה היא שרובנו שוכחים, כי המחשבות שלנו רק מייצגות את המציאות הפרטית והפנימית שלנו, שאיננה המציאות עצמה. כך יוצא, שפעמים רבות אנו נלכדים בתוך המחשבות של עצמנו, ושוכחים שאלו רק תיאוריות על העולם. כמו שחקנים ששכחו שהם ממלאים תפקיד, ומתחילים לחיות אותו באמת.
קחו לדוגמה את אירית, סטודנטית, הבת הגדולה במשפחה בת שתי בנות. אירית פנתה אלי בשל התקפי חרדה לא ברורים. אחותה של אירית היא הבת המועדפת במשפחה – ילדה עירנית, מוצלחת, פעלתנית, ומלאת כריזמה. עד היום, והן כבר באמצע שנות השלושים, כשאחותה של אירית מגיעה הביתה, הבית מתמלא חיים. אירית גדלה תמיד בצלה של אחותה, ובאופן טבעי הפכה להיות חרדה, שקטה, רגישה וביישנית, למרות שיש לה פוטנציאל להיות מרכזית ומשמעותית. היא היתה חסומה בקשריה עם גברים, ועד גיל מבוגר נשארה רווקה. אירית יוצאת מזה שנתיים עם בחור רגיש וחם, שמאד אוהב אותה. לפני חצי שנה הם עברו להתגורר ביחד, ולפני מספר שבועות הוא הציע לה נישואין.
באחד הימים, הגיעה אלי כולה בחרדה, כי חשדה שלחבר שלה יש משהו עם חברתה הטובה, יעל. זאת, מפני שבשבוע שעבר יעל ביקרה אצלם והשניים דברו כל הערב בעניין רב. הוכחה מובהקת, לא? כשיעל מתקשרת, הוא עונה לטלפון ותמיד מתייחס בחביבות ובקול רך. אבל דווקא בזמן האחרון, כשאירית מספרת לו על יעל, הוא מתעלם ואינו מגלה עניין רב. לאחר כל שיחת טלפון של יעל, הוא זוכה מאירית ןלתחקיר, למה אמרת ככה, ולמה הגבת ככה, והוא חוזר ואומר שאינו יודע על מה היא מדברת, ואינו מבין מה היא רוצה – בסך הכל הוא נוהג בנימוס כלפי חברתה. אירית משוכנעת שהיא צריכה לעזוב אותו, כי אם לא תעשה זאת – הוא יקדים אותה.
"אירית", אני אומרת לה, "הבחור הציע לך נישואין, הוא יוצא איתך שנתיים, גר איתך חצי שנה, ולא מפסיק לומר לך שהוא אוהב אותך". כל זה לא עוזר. היא בוהה בי בעיניים חשדניות, ונותנת לי תחושה ברורה שאני פשוט לט מבינה אותה. היא ממש מתקשה לראות, כי הדרמה שהיא חווה בצורה כל כך אינטנסיבית במציאות החיצונית, היא הדרמה הפנימית שלה. אותה תחושה ברורה שברגע שמופיעה דמות היכולה להיתפס כמתחרה – היא מיד מאבדת את מקומה ומפסידה אוטומטית בתחרות. אלמלא היתה בטיפול, יתכן מאד שהיתה מביאה את היחסים לקרע בגלל החשדנותת והקנאה שלה – ובסופו של דבר היתה מגשימה את הנבואה הפנימית שלה.
בחיים זה קורה הרבה מאד. אנו מרגישים תקועים במבוי סתום, חוזרים כל פעם על אותן טעויות ולא לומדים, מוצאים עצמנו מסתובבים במעגלים במחזוריות קבועה, וחוזרים תמיד לנקודת ההתחלה. פירושו של דבר שעיקרון ההשלכה משחק תפקיד דומיננטי בחיינו, מעבר לרצוי.
במקום בו השלכה משחקת תפקיד מרכזי, קשה מאד לפתור קונפליקטים בצורה עניינית, כי כל צד משליך על האחר את תפיסתו הפנימית. הדיאלוג הופך לדו שיח של חרשים, שתוצאתו ידועה מראש. כך, למשל, בקונפליקט בין בעל לאשה. הבעל מוכיח לעצמו שוב ושוב את הנחת היסוד שלו, שהנשים (אשתו), הן נצלניות ומפונקות ולא נותנות, והאשה מוכיחה לעצמה שוב ושוב את הנחת היסוד שהגברים (בעלה) לא יודעים להקשיב, לבטא חום, ולהתייחס לאשה. כשקונפליקט מעגלי כשה מוביל לפירוק הנישואין, זה באמת עצוב.
אז איך יוצאים מזה?
הצעד הראשון והחשוב הוא להבין שהעולם הוא תמונת ראי שלנו. הוא מחזיר לנו בפשטות את כל מה שאנו משליכים עליו, כמו ראי. אם ננסה להמחיש זאת בפשטנות יתירה, פירושו של דבר, למשל, שכאשר אנו מרגישים שהעולם דוחה אותנו, משמעות הדבר היא ש/זוהי הנחת היסוד העמוקה שלנו, אותה השלכנו על העולם. קרוב לוודאי, שמבלי להבחין בכך, אנו פועלים כדי להביא לתוצאה זו (למשל, על ידי דחיית האחרים, התעלמות מהם, או התכנסו בתוך עצמנו) – מה שחוזר ומוכיח את עצמו שוב ושוב. כמו מוכר הכובעים, אם נדע לשנות כיוון – העולם יחזיר לנו הד בהתאם. לרוב, המצב נראה לנו כמבוי סתום שאין לו מוצא. זה לא נכון, יש פתרון, אך הוא חבוי מעינינו, כי תפסיתנו הפנימית, המושלכת על המצב, מעוורת את עינינו.
כדי לפתור קונפליקט זוגי, למשל, צריך לבחון ולהאיר את הנחות היסוד הפנימית של כל צד, ולאתר כיצד כל צד מעוות את האחר, ואת העובדות. שינוי של הנחות יסוד אלה, מניב גם שינוי בהתנהגות, שמביא עמו מציאות אחרת.
אל תטעו – פשוט ככל שזה נראה, הדבר אינו קל. הוא מחייב שינוי של הנחות היסוד שלנו על העולם, וזה דבר שרובנו מתקשים לעשות.
כתיבת תגובה